מי "אשם" בגירושים? בית הדין הרבני קובע – והאשם משלם

הוכחת אשמה בגירושים בבית הדין הרבני משפיעה משמעותית בהיבט של מעמד אישי, כתובה ומזונות אישה. גלו את 7 העילות שהופכות אישה או בעל לאחראים לגירושים. מהן ההשלכות של בגידה בנישואים דתיים של בעל באישתו או האישה בבעלה, וכיצד היא עלולה להשפיע על פסיקות והחלטות בית הדין הרבני? קראו והיו מוכנים לכל תרחיש

החלטתם (או שבן/בת הזוג החליטו בשבילכם) להתגרש, ועכשיו צריך לבצע את הגירושים עצמם בבית הדין הרבני. האם יש רלוונטיות ל"אשם" בגירושים? התשובה היא – כן, מאוד. לפחות בראי החוק. עכשיו ננסה להבין מדוע, וכיצד בית הדין הרבני קובע מי "אשם" בגירושים.

השלכות משפטיות של אשמת גירושים וכיצד מוכיחים בבית הדין הרבני?

כאשר בני זוג מתחתנים, רגע לפני טקס החופה, חותם הגבר על שטר כתובה. שטר הכתובה הוא חוזה משפטי מחייב, ובו מצהיר הגבר על סכומי כסף אותם מתחייב לשלם לאישה במידה שיחליט להתגרש ממנה (להרחבה בנושא הכתובה ניתן לפנות למדריך "היזהרו מהכתובה").

לרוב, בעת גירושים, האינטרס של הגבר יהיה לא לשלם לאישה את הסכום הנקוב בכתובה והאינטרס של האישה יהיה שהגבר ישלם לה סכום זה. כמובן שלא כל המקרים הם כך ופעמים רבות, בייחוד כאשר הגירושים בהסכמה, מחליטים הצדדים להימנע מתשלום הסכומים הנקובים בכתובה או על תשלום חלקי של סכומים אלו.

במקרים שבהם הגבר מסרב לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובה, והאישה עומדת על זכותה לקבל את הסכומים הללו, יבדוק בית הדין הרבני מי "האשם" בגירושים כדי לקבוע האם האישה זכאית באמת לקבל את הכסף או לא.

אבל רגע, אם הגבר התחייב בחוזה משפטי לשלם לאישה אם הוא מתגרש ממנה, מדוע בכלל בודקים את ה"אשם" בגירושים? הסיבה היא, שהגבר התחייב לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובה, רק אם הוא זה שהחליט להתגרש ממנה. במקרה שבו נקבע שהאישה "אשמה" בגירושים, הכתובה בטלה והיא תפסיד את הסכום שמצוין בה. לכן, יש לבדוק מי "אשם" בגירושים".

בגידה, חוסר נאמנות ואשמה משותפת: מה קובעת הפסיקה החדשה בבתי הדין הרבניים?

"סוגיית הבגידה וחוסר הנאמנות במסגרת הנישואין מהווה מאז ומעולם גורם מכריע ודרמטי בקביעת האשם בגירושין בתוך כותלי בית הדין הרבני.
על פי מחקרים מעמיקים וניתוחי פסיקה מקיפים ניכרת מגמה הולכת וגוברת בבתי הדין הרבניים בשנים האחרונות אשר מחמירה באופן ניכר עם הצד שאשם בפירוק התא המשפחתי.
לדוגמא, פסיקות עדכניות מראות בבירור כי במקרים של קשר מוכח של הבעל עם נשים זרות (עילה המוגדרת בהלכה כ'רועה זונות'), יחויב הגבר במלוא סכום הכתובה ותוספת הכתובה, וזאת גם אם במקרים של עילות גירושין אחרות בית הדין היה נוטה לפסוק פשרה כלשהי.

התפיסה היא כי מעשים שליליים של הבעל או האישה שהובילו באופן ישיר לדרישת האישה או הבעל להתגרש הן סיבה לפיצוי והוקאה.
מנגד, המציאות המשפטית לעיתים מורכבת יותר. קשה יותר להכריע במצב של 'אשמה משותפת' בגירושין – מצב בו הוכח כי שני הצדדים תרמו, כל אחד בדרכו, לפירוק התא המשפחתי וליצירת קרע בלתי הפיך.

סיבות לאשמת הבעל בגירושים: מהם הקריטריונים של בית הדין הרבני?

ישנן מספר סיבות לפיהן יקבע בית הדין הרבני כי הגבר הוא זה ש"אשם" בגירושים ולכן יורה לו לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובתה או את חלקם. הסיבות התפתחו עם ההלכה היהודית ולכן שמותיהן ונימוקיהן יכולים להיראות כאילו אינם מתאימים לעת המודרנית, אך אנחנו מבטיחים לכם שבית הדין יתייחס לכל סיבה ברצינות, אז כדאי לקרוא אותן בעיון. להלן הסיבות:

  1. "בעל מורד" – בעל שמונע מאישתו יחסי אישות (יחסי מין). על פי ההלכה ישנה חובה על הבעל לקיים יחסי אישות עם אישתו. בעל שאינו נוהג כך מפר את הבטחות הנישואים.
  2. "מוכה שחין" – בעל שחולה במחלה אשר פוגעת במשיכה של האישה כלפיו (לדוגמה: שחין – מחלת עור קשה), ה"אשמה" הזו תקפה רק אם הבעל חולה במחלה במשך תקופה ארוכה. ניתן להכליל תחת סיבה זו גם מקרה של הזנחה גופנית קשה כאשר הבעל לא מקפיד על היגיינה – מלוכלך, מדיף ריח רע וכו'. סיבות אלו תקפות אם הן מתגלות לאחר הנישואים ולא היו ידועות לפניהם.
  3. "עובר על דת" – מקרה של בעל המכשיל את אשתו מבחינה דתית וגורם לה ביודעין להפר מצוות. סיבה זו תיבחן ביחס לנסיבות חייהם של בני הזוג ולרמת הדתיות בה נוהגים בחיי היומיום (בעל לא ייחשב עובר על דת אם מדובר בזוג חילוני שאינו שומר כשרות ביומיום והבעל הגיש לאשתו אוכל שאינו כשר).
  4. "רועה זונות" – בעל הבוגד באשתו עם נשים אחרות או עם גברים, ללא קשר לעיסוק בזנות.
  5. "אינו זן ואינו מפרנס" – בעל שאינו ממלא את צרכיה הבסיסיים של האישה למזון, ביגוד, מקום מגורים וכיוב'.
  6. "בעל כעסן" – בעל שמרבה לכעוס על אשתו, צועק וגורם ליחסים זוגיים עכורים, בית הדין הרבני רואה אותו כבעל מורד.
  7. "בעל מכה" – בעל שמכה את אשתו.
עילות להאשמת הבעל בגירושין
חושש לצאת "אשם"? מפחדת שבעלך יתחמק מתשלום הכתובה? אנחנו כאן כדי לייעץ לפני הפנייה לבית הדין הרבני

סיבות לאשמת האישה בגירושים: לפי ההלכה היהודית בבית הדין הרבני?

לצד המקרים והסיבות בגינן יקבע בית הדין הרבני שהבעל הוא ה"אשם" בגירושים, יש מקרים בהם בית הדין יקבע שהאישה היא ה"אשמה", ולכן יקבע שהיא אינה זכאית לכתובתה או שזכאית רק לחלק ממנה. גם במקרה זה, הסיבות התפתחו עם ההלכה היהודית ולכן שמותיהן ונימוקיהן יכולים להיראות כאילו אינם מתאימים לעת המודרנית. ולמרות זאת – בית הדין יתייחס לכל סיבה ברצינות, אז כדאי לקרוא אותן בעיון. להלן הסיבות: 

  1. "אישה רעה" – אישה בעלת אופי רע או שעושה מעשים כדי להרחיק ממנה את הבעל ובכך פוגעת בנישואי הצדדים ודוחקת את הבעל לפינה עד שנאלץ להתגרש ממנה.
  2. "אישה העוברת על דת יהודית" – אישה שבמעשיה גורמת להפרעה בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה. במקרה זה מדובר בהתנהלות האישה כלפי חוץ – אם היא מתנהלת בצורה כזו שכל כוונתה להשפיל ולבזות את הבעל או שמא נוהגת בפריצות (במקרים אלו ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים כדי להבין כיצד התנהלות האישה נתפסת בקרב החברה בה הצדדים חיים. לדוגמה: אם זוג חי בקהילה חרדית, אז אישה שתלך עם בגדים חושפניים תיחשב כאילו היא מתנהגת בפריצות. אצל זוג חילוני, התנהגות זו היא תקינה).
  3. "מיאוס בבעל" – האישה במעשיה, בהתנהלותה או באמירותיה מפגינה מיאוס בבעל. האישה נמנעת מיצירת קשר עם הבעל, מרחיקה אותו ממנה ומפגינה כלפיו גועל.
  4. "מורדת מתשמיש" – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה.
  5. "מקח טעות" – מקרים בהם מגלה הבעל פרטים לגבי האישה שלא סופרו לו מלפני החתונה ואם היה יודע אותם לא היה מתחתן עם האישה מלכתחילה.
  6. "האישה עשתה מעשה כיעור" – האישה בגדה בבעלה
  7. "עוברת על דת משה" – אישה המכשילה את בעלה בקיום מצוות (נותנת לו אוכל לא כשר או מקיימת איתו יחסי אישות בזמן נידה). במקרה זה ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים בטרם תתקבל הטענה.

כדי שבית הדין הרבני יפסוק לגבי זכאות האישה לכתובתה, יש להוכיח ולנמק כל אחת מהסיבות שפורטו (לכאן או לכאן). הוכחת הסיבות אינה פשוטה, וקשה לעשות זאת לבד ללא ליווי מקצועי.

לסיכום

יש חשיבות רבה להוכחה של מי "אשם" בגירושים, ובתי הדין הרבניים יבחנו נושא זה באדיקות, בין אם מדובר בגבר או באישה.

הוכחת ה"אשמה" אינה פשוטה ודורשת התמקצעות וידע משפטי ועל כן מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה המתמחה בתחום זה בטרם פנייה לבית הדין הרבני.

המדריך נכתב כשירות לציבור על ידי צוות תחום יישוב סכסוכים בליטיגציה (התדיינות משפטית) בדיני משפחה וירושה ותחום ניהול הון, נכסים ועסקים משפחתיים בארתור שני ושות' – חברת עו"ד.

ארתור שני ושות' – חברת עו"ד מדורגת מאז 2015 בתחום דיני המשפחה, הירושה והמעמד האישי, לצד תחום ניהול ההון והעסקים המשפחתיים – על ידי דירוגי החברות המובילות במשק DUN'S 100 ו – CofaceBDi.

אין באמור ייעוץ משפטי. כדי לקבל ייעוץ שמתאים לך באופן אישי – צריך רק להשאיר פרטים בסוף העמוד, ואנו כבר ניצור איתך קשר בהקדם.

תשובות לשאלות נפוצות

הסכום הנקוב בשטר הכתובה הינו התחייבות משפטית וחוזית תקפה לכל דבר. בתי הדין הרבניים מכירים כיום היטב במושג המשפטי "כתובה מוגזמת". כאשר הסכום שנרשם (למשל, חצי מיליון או מיליון שקלים) אינו תואם כלל את יכולתו הכלכלית המציאותית של הבעל נכון למועד ההתחייבות, ונכתב מתוך לחץ חברתי או תחושת אופוריה של מעמד החופה, בית הדין הרבני, במקרים המתאימים, יכיר בכך ויכול ויפחית את הסכום באופן משמעותי. 

בפסיקות תקדימיות ועדכניות, סכומי עתק הופחתו לסכומים ריאליים יותר בהתאם למצבו הפיננסי של החייב. עם זאת, נטל ההוכחה כי מדובר בסכום מוגזם שאינו בר-פירעון מוטל כולו על הבעל, והדבר דורש ייצוג משפטי הבקיא בדיני משפחה וגירושים לצד הצד ההלכתי הרלוונטי על-מנת לשכנע את הדיינים להתערב בחוזה החתום.

במקרים רבים ומורכבים, בהם בית הדין הרבני משתכנע, לאחר בחינת הראיות, כי שני בני הזוג תרמו באופן שווה ומשמעותי להרס מערכת הנישואין (לדוגמה, מערכת של מריבות הדדיות קשות ומתמשכות, ללא בגידה חד-צדדית מובהקת למשל), ההלכה והפסיקה הרבנית מתייחסות למצב זה כאל "אשמה משותפת". במקרים אלו, הגישה הרווחת בחלק מבתי הדין הרבניים היא לא לבטל את הכתובה לחלוטין, אך גם לא לפסוק לחובת הבעל את מלוא הסכום הנקוב בכתובה. במקום זאת, הדיינים נוטים לפסוק חיוב כתובה חלקי בלבד. חיוב זה נועד לשמש כפיצוי מידתי וכפשרה משפטית המאפשרת את סיום ההליכים המתישים וסידור הגט בהסכמה.

באופן חד משמעי לא. אישה שבגדה בבעלה (מעשה המוגדר בהלכה כ"מעשה כיעור" או "עוברת על דת יהודית") מאבדת מיד את זכאותה ההלכתית והמשפטית לקבלת דמי הכתובה, שכן מעשה הבגידה מהווה הפרה יסודית וחמורה של ברית הנישואין. בנוסף על כך, בתי הדין הרבניים מכירים בכך שתלונות שווא למשטרה, במטרה להשיג יתרון טקטי בהליך הגירושים  או כדי להרחיק את הבעל מביתו ללא עוול בכפו מהווים התנהגות חמורה ועילה עצמאית ומוצדקת לגירושין ("מצווה לגרשה"). במצב כזה, פוסק בית הדין הרבני כי האישה הפסידה את כתובתה. 

בהחלט כן. מניתוחי פסיקה עדכניים של בתי הדין הרבניים עולה מגמה הולכת וגוברת להחמיר משמעותית עם גברים בוגדים (המוגדרים בהלכה כ"רועה זונות"). במקרים שבהם מוכח בצורה מוצקה כי קשריו של הבעל עם נשים זרות הם אלו שהביאו באופן ישיר לסיום הנישואין ולדרישה להתגרש, בית הדין הרבני ייטה לחייב את הבעל במלוא סכום הכתובה ותוספת הכתובה שהתחייב להם בחופה. 

חיוב מלא זה מוטל על הבעל כפיצוי על כך שפירוק התא המשפחתי, ההרס והבגידה נעשו באשמתו הישירה והבלעדית.

עקרונית לא. התשובה תלויה לחלוטין בניסוח המשפטי המדויק של הסכם הממון שלכם. אם משרד עורכי הדין שערך את ההסכם כלל בו סעיף ספציפי, מפורש וברור הקובע כי ההסכם ממצה באופן סופי ומוחלט את כל זכויות הצדדים – ולרבות ויתור מפורש על הכתובה ותוספת הכתובה עם הסבר על לקיחת הכתובה בחשבון – הרי שבית הדין הרבני יכבד את ההסכם ויפטור את הבעל מתשלום נוסף. אולם, קיימים מקרים רבים בהם הוויתור על הכתובה לא צוין במפורש, ובמצבים אלו האישה עדיין רשאית לתבוע את כתובתה בבית הדין הרבני. לכן, ליווי משפטי מקצועי בעת ניסוח הסכם ממון או הסכם גירושים הוא קריטי למניעת הפתעות כלכליות ופרשנויות כואבות לאחר הפרידה.

מאמרים נוספים

מדריך עתירה לבגץ נגד בתי הדין הרבניים

עתירה לבג"ץ נגד בתי הדין הרבניים בעילה של חריגה מסמכות וביטול פסקי דין שגויים כתוצאה מכך

אנחנו שומעים על עתירות לבג"ץ בעיקר בהקשרים מדיניים או גופים ציבוריים, אך גם בתי הדין הרבניים הם גוף ציבורי שמטפל במשפחות שלנו. באילו מקרים ניתן לעתור לבג"ץ על הכרעות של בתי הדין הרבניים בנושא גירושים, חלוקת רכוש, אחריות הורית ומזונות ילדים?

המשך קריאה
לכל המדריכים

אנו משקיעים מאמצים רבים כדי לספק לכם תוכן איכותי ומדויק. עם זאת, חשוב להדגיש שהמידע המובא כאן אינו ייעוץ משפטי ואין להסתמך עליו ככזה. העולם המשפטי דינמי ומשתנה, ולכן כל שימוש במידע הוא על אחריותכם האישית בלבד.