מינוי מומחה בבית המשפט למשפחה ובבית הדין הרבני

בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים מקובל כי לחוות דעת מומחה יש משקל רב ביותר, אך לא מכריע. חוות הדעת איננה עובדה מוגמרת; במקרים המתאימים ניתן לסטות מההמלצות שבה, ובמקרים חריגים ביותר אף לפסול את כולה.

בית המשפט אינו משמש חותמת גומי להמלצות שבחוות הדעת, והאחריות בקבלת ההכרעה מוטלת כולה על כתפי בית המשפט. גם אם חוות הדעת נחרצת, ברורה וחד משמעית – חייב בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו העצמאי בגיבוש ההחלטה.

חוות דעת מומחה היא חלק ממכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט, והיא גם תיבחן ככזו. לכן, בית המשפט רשאי לאמץ רק חלק מההמלצות (אלו הנראות לו הולמות או מתאימות לנסיבות המקרה) ולדחות אחרות, וכן לשבח או לבקר את המומחה, את דרך התנהלותו, או את יתר הרכיבים שבחוות דעתו. במקרה שבית המשפט מחליט לסטות מההמלצות שבחוות הדעת – הוא חייב לנמק את החלטתו.

עם זאת, פסילת חוות דעת מומחה איננה דבר שבשגרה. בפסיקה נקבע כי פסילת חוות דעת מומחה נחשבת לצעד קיצוני, השמור לאותם מקרים שבהם המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה ברורה ובלתי מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין, המצביעה על חוסר אובייקטיביות מובהק, או כאשר המומחה פעל בחריגה מסמכות או בניגוד לכללי הצדק הטבעי. כמו כן, יבחן בית המשפט את תום ליבו של המומחה, וכן האם השגגה שבחוות הדעת ניתנת לתיקון.

בנוסף, במקרים שבהם סבור בית המשפט כי חוות הדעת אינה מספיק ברורה – רשאי בית המשפט שלא לפסול את חוות הדעת, ובמקום זאת למנות מומחה נוסף.

רק אם יתברר כי יש יסוד לביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו של המומחה – רשאי בית המשפט לדחות את קביעותיו של המומחה ולא לפסוק על פיהן – אלא לפי שיקול דעתו ובהתחשב בשאר הנתונים העובדתיים וכמובן במתווה המשפטי הקיים.