גירושים ופרידה אצל רופאים ומקצועות בריאות אחרים

חלוקת רכוש בין בני זוג שמתגרשים או ידועים בציבור שנפרדים אינה פשוטה וגוזלת זמן, אנרגיה וכסף • כאשר אחד מבני הזוג עוסק בתחום הרפואה – מדובר בהליך רגיש ומורכב אפילו יותר • על גירושים ופרידה של רופאים, רופאי שיניים, אחיות ומקצועות בריאות אחרים – במדריך הזה

לבעלי מקצועות הרפואה יש מאפיינים הייחודיים להם. לפי מחקר שנערך בארה"ב, שיעור הגירושים הוא 24.3% בקרב רופאים, 25.2% בקרב רופאי שיניים, 33% בקרב אחים ואחיות ו-30.9% בקרב בכירי מערכת הבריאות. מובן שישנו קשר הדוק, כמו בכל המקצועות, בין שעות עבודה ולחץ מרובה לשיעור הגירושים. באופן לא מפתיע, פחות רופאים הנשואים לרופאים מתגרשים מאשר אלו הנשואים לבעלי מקצועות שאינם ממקצועות הבריאות והרפואה. כמו כן, שיעור הגירושים הגבוה ביותר הוא בקרב רופאים פסיכיאטרים (50%) ומנתחים (33%) – הרבה יותר מאשר רופאים ברפואה פנימית, רפואת ילדים ופתולוגיה.

הכשרה ארוכה

השכלתם של רופאים נמשכת זמן רב יותר בהשוואה למקצועות אחרים. משך זמן ההתמחות לצורך קבלת תואר רופא מומחה הוא בין 4 ל-7 שנים. למשל, כירורג יתמחה במשך כ-6 שנים ופסיכיאטר כ-5 שנים. כך, מגיעים בקלות להכשרה ארוכה של בין 12-4 שנות לימודים, עוד לפני ששכללו את השנים להגיע לתנאים המתאימים לקבלה לבית הספר לרפואה בארץ או בחו"ל.

באשר לרופאי שיניים – הכשרתם נמשכת בסה"כ כ-6 שנים. לאחר הסמכתם כרופאי שיניים כלליים מוסמכים יכולים להמשיך בלימודי התמחות לצורך הסמכה כרופאי שיניים מומחים, באחד מתוך שבעת תחומי התמחות עיקריים ברפואת שיניים.

שעות עבודה ארוכות, לחץ בעבודה ושילוב בין עבודה כשכיר לעבודה כעצמאי

כידוע, לרופאים מחויבות מקצועית גבוהה ביותר, בהיותם מצילי חיים. עבודתם מאופיינת בשעות רבות, לעיתים לא צפויות, המתנגשות לעיתים רבות עם מחויבויות אישיות, זוגיות ומשפחתיות.

נמצא קשר חיובי בין שיעור הגירושים ובין שעות עבודה מרובות, גם בקרב רופאים. נמצא כי רופאים עובדים 50.4 שעות בשבוע בממוצע, לעומת 37.6 שעות בשבוע בקרב רופאי שיניים. בעניין זה, לפי המחקר, שעות עבודה מרובות מגבירות את שיעור הגירושים אצל רופאות, יותר מאשר אצל רופאים.

יתרה מכך, רופאים, רופאי שיניים ואחיות נוטים לעבוד במקביל הן כשכירים במוסד רפואי והן כעצמאיים בקליניקה פרטית או עיסוק פרטי אחר – מה שמוסיף למורכבות בחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים בקרב רופאים ובעלי מקצועות רפואיים אחרים.

קושי בחישוב שווי של קריירה רפואית

על מנת לחשב שווי קריירה רפואית בגירושים או בפרידה – נדרשת היכרות ייחודית עם הפסיקה בתחום, משום שהחוק אינו מתייחס, כאמור, לתרחיש הייחודי של גירושים או פרידה בקרב בעלי מקצוע רפואי.

זה שנים רבות הפסיקה ומשפט דיני המשפחה מתמודדים עם חלוקת מוניטין, אך כושר השתכרות ופעריו הוא נושא חדש יחסית שנדון בפסיקה הישראלית, בשם "פסק דין רואה החשבון" (שם דובר על בעל משרד ראיית חשבון מצליח ואשתו שעסקה בהוראה), וכן פסיקה אמריקאית בשם "אובריין" (שם דובר על רופא מצליח, תלמיד רפואה שנפרד מאשתו כשנהפך לרופא לאחר שהיא ויתרה על עבודתה כאחות על מנת לתמוך בו בזמן לימודיו).

נשאלה השאלה אם ניתן להגדיר הון אנושי וכושר השתכרות כנכס ש"נרכש" במאמץ משותף. קשה להגדיר הון אנושי כנכס, משום שקשה לכמת מה היה כושר ההשתכרות לפני הזוגיות או הנישואים ומהי ה"תוספת" שנוצרה בזכות הזוגיות. כמו כן, קיימת בעיית ספקולטיביות – כמה אדם ירוויח בעתיד? האם נכריח אותו להמשיך לעבוד בתחום? כמו גם קושי לממש – כיצד ישלמו על כך?

המשמעות המשפטית

מובן שהשוני גורם לכך שבגירושים או בפרידה יש סוגיות שיש להסדיר מבחינה משפטית, והכללים האחידים שחלים על כולם אינם מתאימים עוד. וכך, הצד שאינו רופא, ואולי משתכר בפחות בהיותו נשען על משכורתו של הרופא או תמך בו לאורך השנים, מרגיש לעת גירושים שתמיכתו לאורך השנים הקשות יורדת לטמיון, ובזמן שהוא רוצה "לקצור את הפירות", לפתע צץ לו עניין הגירושים.

מלכתחילה, רצוי למנוע בעיות אלו מראש – באמצעות הסכם קדם-נישואים, שיקבע הכל מראש. אולם בהיעדר הסכם מראש, הצד השני יכול לטעון שזכותו לקבל מחצית מכושר ההשתכרות של הרופא באופן עתידי, משום שנשאר לטפל בענייני הבית והמשפחה בעוד שהרופא פיתח קריירה שמאפשרת לו משכורת גבוהה כשכיר ובקליניקה הפרטית.

בנוסף, יכולה לעלות טענה בדבר פיצוי על הפסדי השתכרות וקריירה, במקרה שאחד הצדדים, בן הזוג ה"ביתי", כלל לא פיתח את עצמו וטוען לכאורה שלא התאפשר לו לפתח את עצמו מבחינה מקצועית או שנפגע כושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו משום שלא עבד מחוץ לבית בכלל, או עבד רק חצי משרה כדי לתמוך בקריירה הרפואית של הד"ר.

ולבסוף, יכולה לעלות טענה של פיצויים על ההסתמכות על הקריירה של הד"ר, שאינה עוד, בשל כך שלא פיתחו את עצמם בזמן הזוגיות.

קשה, אם כן, להפריד בין כושר ההשתכרות הנובע מכישרון אישי (מבחן ה"אלמלא": אלמלא בן הזוג לא היה רופא…?) ובין כישרונו המקצועי הנובע מההשקעה ומהתמיכה הזוגית לאורך השנים.

חשבונאית – אין כללים אחידים בנושא. משפטית – הערכאות השיפוטיות מתחשבות בשלושה גורמים עיקריים לעניין זה:
1. משך תקופת השיתוף הרכושי ומידת תרומת התא המשפחתי למוניטין ולהכשרה הרפואית.
2. מידת ההקרבה מבחינת חיי הקריירה של בן הזוג השני (למשל, בן זוג "ביתי" שלא התפתח בעצמו על מנת לאפשר את פיתוחו של בן הזוג הרופא).
3. גודל הפער בין כושר ההשתכרות העתידי של בני הזוג

כך לדוגמה, במקרה של נישואים ראשונים, ארוכים והרמוניים בין צבר ובין עולה חדשה: כאשר הצבר עובד כאח בבית חולים, אף שהתקבל בעצמו ללימודי רפואה, אך ויתר על כך על מנת לעזור לבת הזוג ללמוד את השפה, לצלוח את תקופת ההכשרה הרפואית תוך ויתור עצמי (עבד פחות כדי שהבית יתפקד וכו') – יש יותר סיכוי לפסיקת פיצוי בגין פערי כושר השתכרות, מוניטין והפסדי קריירה. לעומת זאת, אם הרופאה בפרק ב', קצר וללא ילדים משותפים, ונכנסה לזוגיות כרופאה – לא ייפסקו פיצויים בגין פערי כושר השתכרות, מוניטין והפסדי קריירה. לכן, כל מקרה לגופו, ויש המון מקרים על הסקאלה, שאותם נדרש בית המשפט לבחון.

לסיכום

לאור מורכבות סוגיית הגירושים והפרידה בקרב רופאים ושאר מקצועות הבריאות – יש צורך בבקיאות מקצועית ומשפטית, תוך התייחסות מיוחדת הן לתקופת ההכשרה הרפואית והן לאחריה. חברת עורכי הדין ארתור שני ושות' בעלת ניסיון רב בטיפול בתיקים מהסוג הזה, ויודעת לספק את הייעוץ המשפטי הנכון – לפני הגירושים, במהלכם ולאחריהם – על מנת להגיע לתוצאה משביעת רצון.

המדריך מוגש כשירות לציבור, ע"י מחלקות דיני משפחה ו"גישור פרטי" בחברתנו.
אין באמור ייעוץ משפטי. כדי לקבל ייעוץ שמתאים לך באופן אישי, צריך רק להשאיר פרטים בסוף העמוד, ואנו ניצור איתך קשר בהקדם.

מאמרים נוספים