מי "אשם" בגירושים? בית הדין הרבני קובע – והאשם משלם

לפי בית הדין הרבני, יש 7 סיבות שהופכות גבר או אישה ל"אשמים" בגירושיהם. זה אולי נשמע מוזר, כי רק אתם יודעים מה הוביל לגירושים שלכם, אבל מסתבר שפסיקת בית הדין הרבני יכולה לעלות לכם הרבה מאוד כסף. כמו תמיד – אנחנו מציידים אתכם במידע שיעזור לכם להגיע מוכנים לכל תרחיש

החלטתם (או שבן/בת הזוג החליטו בשבילכם) להתגרש, ועכשיו צריך לבצע את הגירושים עצמם בבית הדין הרבני. האם יש רלוונטיות ל"אשם" בגירושים? התשובה היא – כן, מאוד. לפחות בראי החוק. עכשיו ננסה להבין מדוע, וכיצד בית הדין הרבני קובע מי "אשם" בגירושים.

אשתי יצאה "אשמה" בגירושים – איך זה משפיע על הכתובה?

כאשר בני זוג מתחתנים, רגע לפני טקס החופה, חותם הגבר על שטר כתובה. שטר הכתובה הוא חוזה משפטי מחייב, ובו מצהיר הגבר על סכומי כסף אותם מתחייב לשלם לאישה במידה שיחליט להתגרש ממנה (להרחבה בנושא הכתובה ניתן לפנות למדריך "היזהרו מהכתובה").

לרוב, בעת גירושים, האינטרס של הגבר יהיה לא לשלם לאישה את הסכום הנקוב בכתובה והאינטרס של האישה יהיה שהגבר ישלם לה סכום זה. כמובן שלא כל המקרים הם כך ופעמים רבות, בייחוד כאשר הגירושים בהסכמה, מחליטים הצדדים להימנע מתשלום הסכומים הנקובים בכתובה או על תשלום חלקי של סכומים אלו.

במקרים שבהם הגבר מסרב לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובה, והאישה עומדת על זכותה לקבל את הסכומים הללו, יבדוק בית הדין הרבני מי "האשם" בגירושים כדי לקבוע האם האישה זכאית באמת לקבל את הכסף או לא.

אבל רגע, אם הגבר התחייב בחוזה משפטי לשלם לאישה אם הוא מתגרש ממנה, מדוע בכלל בודקים את ה"אשם" בגירושים? הסיבה היא, שהגבר התחייב לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובה, רק אם הוא זה שהחליט להתגרש ממנה. במקרה שבו נקבע שהאישה "אשמה" בגירושים, הכתובה בטלה והיא תפסיד את הסכום שמצוין בה. לכן, יש לבדוק מי "אשם" בגירושים".

מי "אשם" בגירושים – הסיבות לאשמת גבר

ישנן מספר סיבות לפיהן יקבע בית הדין הרבני כי הגבר הוא זה ש"אשם" בגירושים ולכן יורה לו לשלם לאישה את הסכומים הנקובים בכתובתה או את חלקם. הסיבות התפתחו עם ההלכה היהודית ולכן שמותיהן ונימוקיהן יכולים להיראות כאילו אינם מתאימים לעת המודרנית, אך אנחנו מבטיחים לכם שבית הדין יתייחס לכל סיבה ברצינות, אז כדאי לקרוא אותן בעיון. להלן הסיבות:

  1. "בעל מורד" – בעל שמונע מאישתו יחסי אישות (יחסי מין). על פי ההלכה ישנה חובה על הבעל לקיים יחסי אישות עם אישתו. בעל שאינו נוהג כך מפר את הבטחות הנישואים.
  2. "מוכה שחין" – בעל שחולה במחלה אשר פוגעת במשיכה של האישה כלפיו (לדוגמה: שחין – מחלת עור קשה), ה"אשמה" הזו תקפה רק אם הבעל חולה במחלה במשך תקופה ארוכה. ניתן להכליל תחת סיבה זו גם מקרה של הזנחה גופנית קשה כאשר הבעל לא מקפיד על היגיינה – מלוכלך, מדיף ריח רע וכו'. סיבות אלו תקפות אם הן מתגלות לאחר הנישואים ולא היו ידועות לפניהם.
  3. "עובר על דת" – מקרה של בעל המכשיל את אשתו מבחינה דתית וגורם לה ביודעין להפר מצוות. סיבה זו תיבחן ביחס לנסיבות חייהם של בני הזוג ולרמת הדתיות בה נוהגים בחיי היומיום (בעל לא ייחשב עובר על דת אם מדובר בזוג חילוני שאינו שומר כשרות ביומיום והבעל הגיש לאשתו אוכל שאינו כשר).
  4. "רועה זונות" – בעל הבוגד באשתו עם נשים אחרות או עם גברים, ללא קשר לעיסוק בזנות.
  5. "אינו זן ואינו מפרנס" – בעל שאינו ממלא את צרכיה הבסיסיים של האישה למזון, ביגוד, מקום מגורים וכיוב'.
  6. "בעל כעסן" – בעל שמרבה לכעוס על אשתו, צועק וגורם ליחסים זוגיים עכורים, בית הדין הרבני רואה אותו כבעל מורד.
  7. "בעל מכה" – בעל שמכה את אשתו.

חושש לצאת "אשם"? מפחדת שבעלך יתחמק מתשלום הכתובה? אנחנו כאן כדי לייעץ לפני הפנייה לבית הדין הרבני

מי "אשם" בגירושים – הסיבות לאשמת אישה

לצד המקרים והסיבות בגינן יקבע בית הדין הרבני שהבעל הוא ה"אשם" בגירושים, יש מקרים בהם בית הדין יקבע שהאישה היא ה"אשמה", ולכן יקבע שהיא אינה זכאית לכתובתה או שזכאית רק לחלק ממנה. גם במקרה זה, הסיבות התפתחו עם ההלכה היהודית ולכן שמותיהן ונימוקיהן יכולים להיראות כאילו אינם מתאימים לעת המודרנית. ולמרות זאת – בית הדין יתייחס לכל סיבה ברצינות, אז כדאי לקרוא אותן בעיון. להלן הסיבות: 

  1. "אישה רעה" – אישה בעלת אופי רע או שעושה מעשים כדי להרחיק ממנה את הבעל ובכך פוגעת בנישואי הצדדים ודוחקת את הבעל לפינה עד שנאלץ להתגרש ממנה.
  2. "אישה העוברת על דת יהודית" – אישה שבמעשיה גורמת להפרעה בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה. במקרה זה מדובר בהתנהלות האישה כלפי חוץ – אם היא מתנהלת בצורה כזו שכל כוונתה להשפיל ולבזות את הבעל או שמא נוהגת בפריצות (במקרים אלו ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים כדי להבין כיצד התנהלות האישה נתפסת בקרב החברה בה הצדדים חיים. לדוגמה: אם זוג חי בקהילה חרדית, אז אישה שתלך עם בגדים חושפניים תיחשב כאילו היא מתנהגת בפריצות. אצל זוג חילוני, התנהגות זו היא תקינה).
  3. "מיאוס בבעל" – האישה במעשיה, בהתנהלותה או באמירותיה מפגינה מיאוס בבעל. האישה נמנעת מיצירת קשר עם הבעל, מרחיקה אותו ממנה ומפגינה כלפיו גועל.
  4. "מורדת מתשמיש" – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה.
  5. "מקח טעות" – מקרים בהם מגלה הבעל פרטים לגבי האישה שלא סופרו לו מלפני החתונה ואם היה יודע אותם לא היה מתחתן עם האישה מלכתחילה.
  6. "האישה עשתה מעשה כיעור" – האישה בגדה בבעלה
  7. "עוברת על דת משה" – אישה המכשילה את בעלה בקיום מצוות (נותנת לו אוכל לא כשר או מקיימת איתו יחסי אישות בזמן נידה). במקרה זה ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים בטרם תתקבל הטענה.

כדי שבית הדין הרבני יפסוק לגבי זכאות האישה לכתובתה, יש להוכיח ולנמק כל אחת מהסיבות שפורטו (לכאן או לכאן). הוכחת הסיבות אינה פשוטה, וקשה לעשות זאת לבד ללא ליווי מקצועי.

לסיכום

יש חשיבות רבה להוכחה של מי "אשם" בגירושים, ובתי הדין הרבניים יבחנו נושא זה באדיקות, בין אם מדובר בגבר או באישה.

הוכחת ה"אשמה" אינה פשוטה ודורשת התמקצעות וידע משפטי ועל כן מומלץ להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה המתמחה בתחום זה בטרם פנייה לבית הדין הרבני.

המדריך נכתב כשירות לציבור על-ידי מחלקות גישור פרטי וניהול הון, נכסים ועסקים משפחתיים בארתור שני ושות' – חברת עו"ד.

ארתור שני ושות' – חברת עו"ד מובילה בתחום דיני המשפחה, הירושה והמעמד האישי, לצד תחום ניהול ההון והעסקים המשפחתיים – על-ידי דירוגי החברות המובילות במשק DUN'S 100 ו-CofaceBDi.

אין באמור ייעוץ משפטי. כדי לקבל ייעוץ שמתאים לך באופן אישי – צריך רק להשאיר פרטים בסוף העמוד, ואנו כבר ניצור איתך קשר בהקדם.