מי "אשם" בגירושים? בית הדין הרבני קובע – והאשם משלם

לצד המקרים והסיבות בגינן יקבע בית הדין הרבני שהבעל הוא ה"אשם" בגירושים, יש מקרים בהם בית הדין יקבע שהאישה היא ה"אשמה", ולכן יקבע שהיא אינה זכאית לכתובתה או שזכאית רק לחלק ממנה. גם במקרה זה, הסיבות התפתחו עם ההלכה היהודית ולכן שמותיהן ונימוקיהן יכולים להיראות כאילו אינם מתאימים לעת המודרנית. ולמרות זאת – בית הדין יתייחס לכל סיבה ברצינות, אז כדאי לקרוא אותן בעיון. להלן הסיבות: 

1. "אישה רעה" – אישה בעלת אופי רע או שעושה מעשים כדי להרחיק ממנה את הבעל ובכך פוגעת בנישואי הצדדים ודוחקת את הבעל לפינה עד שנאלץ להתגרש ממנה.
2. "אישה העוברת על דת יהודית" – אישה שבמעשיה גורמת להפרעה בחיי המשפחה התקינים בינה לבין בעלה. במקרה זה מדובר בהתנהלות האישה כלפי חוץ – אם היא מתנהלת בצורה כזו שכל כוונתה להשפיל ולבזות את הבעל או שמא נוהגת בפריצות (במקרים אלו ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים כדי להבין כיצד התנהלות האישה נתפסת בקרב החברה בה הצדדים חיים. לדוגמה: אם זוג חי בקהילה חרדית, אז אישה שתלך עם בגדים חושפניים תיחשב כאילו היא מתנהגת בפריצות. אצל זוג חילוני, התנהגות זו היא תקינה).
3. "מיאוס בבעל" – האישה במעשיה, בהתנהלותה או באמירותיה מפגינה מיאוס בבעל. האישה נמנעת מיצירת קשר עם הבעל, מרחיקה אותו ממנה ומפגינה כלפיו גועל.
4. "מורדת מתשמיש" – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה.
5. "מקח טעות" – מקרים בהם מגלה הבעל פרטים לגבי האישה שלא סופרו לו מלפני החתונה ואם היה יודע אותם לא היה מתחתן עם האישה מלכתחילה.
6. "האישה עשתה מעשה כיעור" – האישה בגדה בבעלה
7. "עוברת על דת משה" – אישה המכשילה את בעלה בקיום מצוות (נותנת לו אוכל לא כשר או מקיימת איתו יחסי אישות בזמן נידה). במקרה זה ייבדקו נסיבות החיים של הצדדים בטרם תתקבל הטענה.
   
   

כדי שבית הדין הרבני יפסוק לגבי זכאות האישה לכתובתה, יש להוכיח ולנמק כל אחת מהסיבות שפורטו (לכאן או לכאן). הוכחת הסיבות אינה פשוטה, וקשה לעשות זאת לבד ללא ליווי מקצועי.