תופעת הניכור ההורי

בשנים האחרונות גורמי טיפול ומשפט עדים לתופעה חדשה יחסית, הנקראת "תסמונת הניכור ההורי", שלפיה – הילד מפגין ניכור לאחד מהוריו, על רקע פרידה או גירושים. הדבר מאלץ את בתי המשפט לענייני משפחה ואת בתי הדין הרבניים להתמודד עם טענות הקשורות ליחסים הסבוכים עם ילדם, וכתוצאה מכך אף להכריע בבעיות הקשורות למשמורת על הילדים. בשל התגברות התופעה, מונו לאחרונה שופטים מרכזיים בבתי המשפט לענייני משפחה, על מנת לאתר מצב של ניכור הורי בשלב מוקדם יחסית, ולהתמודד עימו ביתר הצלחה.

השפעות הרסניות על הילד

מושג "תסמונת הניכור ההורי" (PAS – Parental Alienation Syndrome), הוטבע לראשונה על ידי הפסיכיאטר ריצ'ארד גרדנר בשנת 1985. גרדנר היה הראשון שהתייחס בצורה שיטתית לתופעות שונות בקרב ילדים, הקשורות לסכסוכים בין הוריהם, ובייחוד בענייני משמורת ילדים. גרדנר הגדיר את התסמונת כהפרעה, אשר הביטוי העיקרי לה הוא מסע הסתה באמצעות גינויים או התנכרות מצידו של ילד כלפי אחד מהוריו, כאשר אין כל צידוק להתנהגותו, בעיקר כלפי ההורה שאיננו ההורה ה"משמורן" (קרי – הורה גרוש שילדו מצוי במשמורתו). לפי גרדנר, על הילד מופעלים אמצעים פסיכולוגיים, מודעים או לא מודעים, "שטיפת מוח", הגורמים לניתוקו מההורה המנוכר, ומנגד מביאים לפיתוח תלות בהורה המנכר. כך ייטה הילד לתפוס את אחד ההורים כ"מושלם", ואילו את השני כאשם ורע באופן מוחלט. הדבר יוצר קונפליקט בנפש הילד, שמוביל לריחוק בינו לבין ההורה המנוכר, לעיתים, עד ניתוק מוחלט של הקשר עימו.

סוגיות הקשורות לניכור הורי מגיעות אל פתחו של בית המשפט כאשר הילד מסרב להיפגש עם אחד מהוריו, או כאשר הקשר הפיזי עימו נמשך, אך הילד מבטא כלפיו ניכור, באמצעות הטחת עלבונות, התעלמות, הפגנת אדישות, עוינות, ביקורת מופרזת וחוסר שיתוף פעולה. במקרים רבים הילד יתעקש כי הנתק מההורה נעשה מיוזמתו שלו ומסיבות מוצדקות. במקרים אלה, תהיה נטייה לראות באופן ברור כי הילד "מצטט" את דברי ההורה השני, המסית. לעיתים, הדברים יוצאים מידי שליטת ההורה המנכר, ונראה מקרים שבהם הקטין עצמו ממשיך את קו הניכור בצורה בוטה הרבה יותר, כך שאף ההורה המנכר לא יצליח להחזיר את הגלגל לאחור.

מודל "8 התסמינים" של גרדנר – המצפן להבנת תופעת הניכור ההורי

"במאבקי ניכור הורי, תחושות בטן אינן מספיקות. אנו בונים את הטיעון המשפטי שלנו על בסיס מדעי מוצק, תוך שימוש במודל של ד"ר ריצ'רד גרדנר. התנהגותו של ילד מנוכר כוללת מספר מאפיינים ברורים שכדאי להכיר: האם הילד משתמש ב'תרחישים שאולים'? האם הילד מפגין 'חוסר אמביוולנטיות'? האם השנאה של הילד מתפשטת גם לסבא ולסבתא של ההורה המנוכר? ועוד.. על ידי תרגום התנהגויות אלו לשפה משפטית וראייתית, אנו מאלצים את המערכת להכיר בכך שלא מדובר ב'סרבנות קשר' תמימה, אלא בפתולוגיה הדורשת התערבות כירורגית."

מעבר לפגיעה החמורה בזכותו של ההורה המנוכר להורות (זכות יסוד חוקתית במשפט הישראלי בעלת חשיבות גבוהה מאוד), לניכור ההורי השלכות הרסניות על הילד שנקלע לסיטואציה של ניכור, ובית המשפט מדגיש זאת בפסיקותיו: ההתפתחות הרגשית והקוגניטיבית התקינה של הילד נפגעת; הילד מפתח חשיבה מעוותת הנוטה לקיצוניות, קיטוב ואף צורת בחינת המציאות של הילד עלולה להתערער; הילד מפתח התנהגות נטולת אמפטיה לזולת וקהות רגשית.

למעשה, תסמונת הניכור ההורי גורמת להנצחת הטראומה הקשורה בגירושים או בפרידה של ההורים ולהחרפתה, ואינה מאפשרת לילדים להתגבר על הקשיים וליהנות מהטוב שבשני הוריהם. הילד לא עובר את תהליך ההתגברות, הוא נתקע בתהליך והתסמונת עלולה להביא ל"שידור חוזר" בחייו הבוגרים.

בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים אימצו את תסמונת הניכור ההורי, ושילבו אותה בפסיקותיהם. כך למשל, נוקט בית המשפט סנקציות כלכליות ומטיל קנסות על ההורה המנכר. במקרים קיצוניים, בית המשפט אף ראה לנכון למנות לקטין אפוטרופוס לדין, וכן להעביר את המשמורת עליו לידי ההורה המנוכר, לאחר שכלו כל ניסיונותיו למצוא פתרון ראוי אחר לניכור ההורי.

הרתעה כלכלית: תג המחיר של ההסתה

"אמפתיה לא עוצרת ניכור; השלכות מעשיות כן. הניסיון מלמד שכאשר הורה מנכר מבין שיש 'תג מחיר' כלכלי לכל ביטול מפגש והפרת זמן שהות, המוטיבציה שלו להסית יורדת. אנו לא מחכים לסוף ההליך אלא דורשים הטלת סנקציות כספיות מיידיות (קנסות יומיים) בגין אי-קיום החלטות שיפוטיות. גישה אסרטיבית (יש שלדעתם אגרסיבית) זו נועדה לעצור את הסחף ולשדר מסר ברור: הילד אינו כלי נשק, והשימוש בו יעלה ביוקר."

אולי יעניין אותכם גם: ניכור הורי לעת זקנה