מינוי מומחה בבית המשפט למשפחה ובבית הדין הרבני

פסילת חוות דעת מומחה איננה דבר שבשגרה. בפסיקה נקבע כי פסילת חוות דעת מומחה נעשית רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים כדוגמת, בין היתר:

• כאשר נפל פגם היורד לשורש העניין ועלול לגרום לעיוות דין.
• כאשר המומחה פעל בחריגה מסמכות או בניגוד לכלי הצדק הטבעי.
• כאשר המומחה גילה בהתנהלותו או בניסוח חוות דעתו נטייה ברורה ובלתי מוצדקת לטובת אחד מבעלי הדין.
• כאשר חוות הדעת לוקה בחסר, אינה הגיונית על פניה או אינה מתמודדת עם הקשיים המתעוררים בתיק הנדון.
  
  

  כמו כן, יבחן בית המשפט את תום ליבו של המומחה, וכן האם שגגה שבחוות הדעת ניתנת לתיקון.
  בנוסף, במקרים שבהם סבור בית המשפט כי חוות הדעת אינה מספיק ברורה – רשאי בית המשפט שלא לפסול את חוות הדעת, ובמקום זאת למנות מומחה נוסף.

  רק אם יתברר כי יש יסוד לביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו של המומחה – רשאי בית המשפט לדחות את קביעותיו של המומחה ולא לפסוק על פיהן – אלא לפי שיקול דעתו ובהתחשב בשאר הנתונים העובדתיים וכמובן במתווה המשפטי הקיים.

  במקרים אלו בהם מבוקש לפסול חוות דעת מומחה, מתעוררת שאלת סמכות בית המשפט שכן, בית המשפט אינו אמור להיכנס לנעליו של המומחה ולהחליף את שיקול דעתו המקצועי של המומחה, אלא רק לוודא שהמומחה פעל בהתאם להוראות בית המשפט ובסטנדרטים המקצועיים וכלשונו של בית המשפט – "לשפיטה נבחרנו, לא לשמאות" [בע"מ 8418/21 פלונית נ' פלוני (נבו 17/1/2022)]