כתיבת הסכם ממון והסכם חיים משותפים

"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה…" אתם יודעים למה? כי הם ערכו הסכם.

במקרים רבים לאחר גירושין או פרידה (במקרים של זוגות ידועים בציבור), ניתן למנוע מהצדדים עתירות לבתי משפט, ריבים וחוסר הסכמה בעזרת כלים משפטיים הסכמיים כמו הסכם ממון (לזוגות נשואים או שעומדים להינשא), הסכם חיים משותפים (לזוגות ידועים בציבור), הסכם מתנה מותנה, הסכם הלוואה ועוד. לא פעם, בעת משבר, לפתע פתאום ההשקעה של ההורים בחתונה בנם או בתם מתבררת כהלוואה ולא כמתנה, פתאום הזכות להשתמש בנכס מסוים הייתה רק בהשאלה או שהמתנה להון הראשוני לרכישת דירה – גם היא הייתה הלוואה, ואז לכל הקלחת המשפטית מצטרפים גם החם והחמות ותביעות הדדיות חלילה אל מול חתנם או כלתם לשעבר.

הסדרה משפטית של המערכת הזוגית באמצעות חוזים מקובלת יותר בפרק ב', שם ברור יותר לכולם שכדאי לעשות זאת, אך גם בפרק א', כאשר צד מסוים מביא לזוגיות נכסים או הון משפחתי, כדאי להעמיד דברים על דיוקם, לדבר עליהם, להגיע להסכמות, להעלות את הדברים על הכתב וכמובן לאשר בבית המשפט לענייני משפחה.

מה הדין החל בענייני רכוש בין זוגות נשואים ובין זוגות ללא הסדרה חוקית?

זוגות "ידועים בציבור" שאינם נשואים, הם זוגות ללא הסדרה חוקית ואין להם סטטוס משפטי לפי החקיקה הישראלית. המחוקק עדיין לא קבע בהגדרה חד-משמעית מי הם "ידועים בציבור", ולכן מומלץ לזוגות שאינם יכולים או לא רוצים להירשם כנשואים בישראל להסדיר את מצבם המשפטי באמצעות עריכת הסכם חיים משותפים.

התחתנתם אחרי שנת 1974? במקרה שלכם חל חוק יחסי ממון. בהתאם, חלוקת הרכוש שלכם תיעשה על פי המפורט בחוק, והרכוש שיתחלק יהיה לרוב הרכוש שצברתם מיום הנישואים ואילך (כמובן שיש חריגים לעניין זה בהתאם לנסיבות החיים הספציפיות).

להבדיל מזוגות נשואים, חוק יחסי ממון אינו חל על זוגות שהם "ידועים בציבור", אלא חלה עליהם הפסיקה של בתי המשפט שמייצרת את השיתוף, ובעיקרה עומדת הלכת השיתוף, שבמשך עשורים מתפתחת בבתי המשפט וממשיכה להתפתח עוד בימים אלה. כתוצאה מכך, תחילת מועד שיתוף הרכוש של בני זוג ידועים בציבור אינו ברור, ובמקרה של פרידה, בית המשפט רשאי להורות על חלוקת הרכוש שנצבר בתקופת הקשר הזוגי באופן שלא משקף את רצונם, לפי נסיבות המקרה, לדוגמא: נכס נפרד של אחד מבני הזוג, הרשום על שמו ונמצא בבעלותו הבלעדית, יחולק בחלקים שווים (חצי-חצי) לבן/ת הזוג השני/ה.

בעצם, השיתוף של החיים יחד אצל זוגות נשואים וגם אצל זוגות שאינם נשואים, הוא זה שיוצר את השיתוף הכלכלי ביניהם.

הפתרון לזוגות ללא הסדרה חוקית – עריכת הסכם חיים משותפים – כי הבטחות צריך לקיים

כילדים, גדלנו על הרעיון שהבטחות צריך לקיים, וכאנשים מבוגרים, כדי לקיים הבטחות, אנחנו עורכים הסכם שמחייב את הצדדים.

אי הוודאות המשפטית של זוגות שלא נישאו, מעמידה אותם בפני החלטה גורלית וחשובה ביחס לעתידם. אם זוגות אלה לא יקבעו בעצמם את גדרי ההסכמות בעניין החיים המשותפים והרכוש שלהם, באמצעות הסכם שנערך מבעוד מועד, בית המשפט יחליט זאת עבורם, לרבות מהו היקף השיתוף ברכוש – שותפות מלאה/ חלקית/ ללא שיתוף כלל, וגם אילו נכסים הם משותפים ואילו לא.

אשר על כן, בדומה לחוק יחסי ממון, אותם זוגות שאינם נשואים רשאים לערוך ביניהם הסכם, אשר יפרט ויגדיר באופן מדויק ובהסכמה את אופן השותפות ברכוש הנפרד והמשותף של בני הזוג: הגדרת תחילת מועד השיתוף (יכול להיות למשל מועד תחילת הקשר הזוגי, מועד המעבר למגורים יחד וכיו"ב), מהם הרצונות ביחס לזכויות ולחובות, אילו נכסים בוחרים לשתף ואלו לא (כגון עסק, פנסיה וכו') ועוד.

חשוב לדעת: הסכם חיים משותפים, אשר נערך במקרה של זוגות ידועים בציבור, לא חובה לאשר בבית המשפט – אפשר לאשר אותו בפני נוטריון. הדברים הבסיסיים בהסכם הם הגדרה של מועד תחילת הזוגיות ומידת ואופן שיתוף הנכסים. 

למה חשוב לערוך הסכם בעזרתו של עו"ד? 

את הסכם הממון/חיים משותפים חובה לאשר, לפי החוק, בבית המשפט לענייני משפחה במקרה של הסכם לאחר נישואין, או בפני נוטריון כאשר מדובר בהסכם לפני נישואין או בהסכם חיים משותפים. מגיעים לבית המשפט והשופט/ת מוודא/ת שהצדדים מבינים על מה הם חתמו בהסכם ואת משמעות הוויתורים, הרווחים ונושאים נוספים שמופיעים בו. בנוסף בודק/ת השופט/ת את התקינות המשפטית של ההסכם. למשל, אסור שיהיו בהסכם הוראות של צוואה לעניין פטירה ואם הן קיימות בו – הן לא יהיו תקפות (חובה לערוך צוואה במסמך נפרד), אסור שיהיו הוראות לעניין ילדים שלא נולדו ועוד. כמובן שמידת הפסיביות או האקטיביות של השופט באישור ההסכם משתנה משופט לשופט, והיא עשויה לקבוע בעתיד עניינים הקשורים לפרשנות ולהוצאה לפועל של הסעיפים באותו הסכם.

הסביבה המשפטית מושפעת לא רק מהחקיקה, אלא גם מהפסיקה ומספרות המלומדים, לכן, כדי לערוך הסכם ממון (במקרה של זוגות נשואים או לקראת נישואין) או הסכם חיים משותפים (במקרה של ידועים בציבור), חשוב לפנות לעו"ד שבקיא בדיני משפחה וירושה.

הנושאים המרכזיים שאותם מסדירים בהסכם ממון / חיים משותפים:

1. הגדרת כוונות הצדדים
ההסכם יתאר את כוונות הצדדים בהתקשרות ביניהם, יתאר את הרקע שממנו באו אל הזוגיות או הנישואין, האוריינטציה שלהם אליה וההקשר שבו נחתם ונערך ההסכם.

2. אופן ביצוע שינויים
חשוב שבתוך ההסכם יהיה מנגנון לשינויים בהסכם. האם בכל שינוי יש לחזור לבית משפט? האם מספיקה חתימה? האם יש צורך לחתום בפני נוטריון או עו"ד? וכדומה.

3. הגדרת תחילת הקשר
כאשר מדובר בסטטוס (נשוי, גרוש, אלמן או רווק) ישנו תיעוד במשרד הפנים, אך אצל ידועים בציבור, אין סטטוס – אלא מדובר במצב משפטי, לכן חשוב במסגרת ההסכם להגדיר מהו מועד תחילת הקשר הזוגי וכן מתי ואיך (ואם בכלל) חל שיתוף רכושי.

4. הגדרת רכוש נפרד או משותף
בהסכם צריך להיות אזכור לרכוש הנפרד שאיתו באו הצדדים: מה ייעשה איתו? כיצד נבחין בעתיד? מהי מידת השיתוף ברכוש הנפרד? מתי הנפרד הופך למשותף, אם בכלל? מה קורה עם חליפין של הרכוש? מהו אופן השימוש ברכוש משותף או נפרד? וסוגיות נוספות.

5. הגדרת חובות והתחייבויות
בדרך כלל מדברים רק על החלוקה של הרכוש ושל הזכויות, אך יש לפרט מה קורה במצב שבו לאחד מהצדדים עלולים להיות חובות; אולי אחד מהצדדים הוא בעל עסק עם פוטנציאל רווחים גדול לצד פוטנציאל להפסד? אולי חלים עליו חובות מעסיק? גם החובות צריכים לבוא לידי ביטוי בהסכם.

6. מנגנון פירוד/שיקום הקשר
ההסכם צריך להגדיר את מנגנוני הפירוד או שיקום הקשר: האם הולכים קודם למגשר או שיש לפנות קודם למטפל זוגי ומשפחתי? האם הפירוד הוא ליברלי ("קמים הולכים") או שישנם שלבים שיש לעבור אותם? ועוד מנגנונים רבים שיש לדון עליהם עם עורך ההסכם – הכל כדי לא להגיע לערכאות משפטיות ללא כל הגנה, כי אז ההסדרים היחידים הם ההסדרים שמצויים בדין ובמשפט הכללי – ואלו לא מספיקים ואינם לוקחים בחשבון את הצרכים הספציפיים של הזוג.

7. מנגנון ייחודי והסדרים מיוחדים לזוג הספציפי
לכל זוג הסיפור שלו, וייתכן שהוא צריך הסדרים ספציפיים. למשל במקרים שבהם לצד אחד יש גם מוניטין עסקי, שמי מהצדדים הוא אומן עם זכויות יוצרים ועניינים נוספים מסוג זה.

לסיכום

ישנה חשיבות רבה לעריכת הסכם ביחס לחיים המשותפים מבעוד מועד, הן עבור זוגות שאינם נשואים והן עבור זוגות נשואים, על מנת למנוע סכסוכי רכוש בזוגיות ואי וודאות לגבי העתיד. מטרת ההסכם היא שבני הזוג יקבעו בעצמם ומראש את היקף השיתוף בענייני הרכוש, לרבות קביעת מועד תחילת השיתוף ואופן הפרידה.

הדרך לעריכת הסכם טוב היא לקיים מפגש אחד לפחות של שיחה על צרכי הצדדים, העברת טיוטה ופגישה נוספת. הליך מדורג מבטיח לצדדים שקולם יישמע ויבוא לידי ביטוי בהסכם, כי למרות שקשה לחשוב על ה"יום שאחרי" בתחילת הקשר (בייחוד בקשר חדש וראשון), לצערנו בתי המשפט בכלל, ובתי המשפט לענייני משפחה בפרט – מלאים בתביעות לביטול הסכמים. לכן כדאי לטפל בנושא זה בצורה הטובה ביותר, ולשמור למקרה הצורך.